|
חבר מועצת העיר זאב הרטמן העלה דרישה למליאת מועצת העיר: "להפסיק את המשך ההסקתה של היועצת המשפטית." " עו"ד גורדון בהתנהלותה איננה מקרינה יושר ויושרה ואין היא מסוגלת לשמש שומרת סף, כנדרש מיועצת משפטים של רשות מקומית ". | ||
|
בית המשפט העליון כבוד השופט י דצינגר. תיק מספר רע"א 2031/11 "נוכח נסיבות הייחודיות של המקרה אשר מעוררת תמיהות בלתי מבוטלות, אבקש ממזכירות בית המשפט שתעביר העתק מהחלטתי זו ליועץ המשפטי לממשלה,על מנת שהגורמים המוסמכים ייתנו דעתם למקרה זה, על השלכותיו האפשריות". בלעדי לאתר "חדשות נצרת עילית עתידיני 05/05/2011 .jpg) לא אוכל להימנע מלציין כי נסיבות מקרה זה מעוררות תהיות של ממש באשר להתנהלות המשיבות."אבי כהן מתושבי העיר הראשונים פנה לבית המשפט העליון בבקשה לערער על פסק דינו של המשפט המחוזי בנצרת מיום 9.2.2011 אשר דחה את ערעור המבקש על פסק דינו של בית המשפט השלום בנצרת שקיבל באופן חלקי תביעה שהגיש המבקש כנגד המשיבות הוועדה המקומית לתכנון ובניה נצרת עילית. ועיריית נצרת עילית. כמובן זה שחייב את המשיבה 2 בפיצוי המבקש בסך 25 אלף ש"ח. כזכור המבקש הגיש תביעה כנגד המשיבות בה טען כי אלה סירבו להעניק רישיון לעסק אותו הפעיל משך שנים ארוכות בעיר ונקטו נגדו הליכים פלילייים בגין ניהול העסק ללא רשיון, וזאת מטעמים פוליטיים פסולים על פי הוראותיו של ראש העיר. לאחר שהמבקש הסיר את תמיכתו בו בבחירות לראשות העיר בשנת 2003. במעשים אלו, כך נטען, ביצוע המשיבות עוולה של נגישה, עוולה של רשלנות ופגעו בכבודו ובקניינו. בית המשפט השלום קיבל באופן חלקי את תביעתו של המבקש. נקבע כי בהגשת כתב האישום הראשון מבין השניים שהוגשו כנגד המבקש התרשלה המשיבה 2. לעניין זה נקבע כי כתב האישום הוגש תוך סטייה מודעת מן הנוהל הקבוע במשיבה 2 להגשת ההליכים הפליילים כנגד מי שמנהלים את עסקם ללא רשיון עסק וכי התובעת המיוחדת שפעלה מטעם המשיבה 2 הפעילה את שיקול דעתה בהכריעה על הגשת כת האישום באופן רשלני שכן היא לא שקלה את היעדרה של ראיה מהותית שתבסס את הסיכוי להרשעה. בסעיף 6 לפסק הדין כותב השופט י' דנצינגר :"לא אוכל להימנע מלציין כי נסיבות מקרה זה מעוררות תהיות של ממש באשר להתנהלות המשיבות. ראשית,, יש לתת את הדעת לכך כי היתר הבניה שניתן בשנת 1985 להרחבת המבנה בו התנהל העסק. ניתן לכאורה בניגוד להוראות תכנית בנין העיר החלה. כן יש לתת את הדעת לכך כי לכאורה ניתן לבקש רישיון עסק במשך שנים, על אף כי היה מדובר בעסק שפעל בניגוד להוראות תכנית בנין העיר החלה ובהעדרו של היתר לשימוש חורג. התנהלות זו מצד המשיבה 1 והמשיבה 2, כל אחת בתחום סמכותה, אינה עולה לכאורה בקנה אחד עם כללי מינהל תקין. אכן , אין לכחד כי יתכן והדבר יצר מצג כלפי המבקש כי אין בחריגה מתכנית בניין העיר החלה כדי למנוע ממנו להפעיל את עסקו או כדי להשפיעעל האפשרות כי יינתן לו רשיון עסק. יחד עם זאת, ואף אם הייתה הסתמכות מצד המבקש על מצגי המשיבות כלפיו, סבורני כי בצדק קבעו בית המשפט השלום ובית המשפט המחוזי כי אין בכך כדי להקנות למבקש זכות קנויה להוסיף ולקבל את רישיון העסק."
בית המשפט קיבל תביעת רשלנות, שהגיש בעל עסק שהואשם מספר פעמים על ידי העירייה כמי שמנהל את עסקו ללא רשיון. נקבע כי בעת הגשת כתב האישום נגד התובע, לא היתה בידי העירייה תשתית ראייתית מספקת להוכחת אשמתו של התובע, ולכן העירייה חויבה בפיצוי התובע בגין נזק לא ממוני, בסך של 25.000 ש"ח.
התובע מחזיק בנכס המשמש כעסק באזור המיועד לפי התב"ע לשטח ציבורי פרטי. החל משנת 1985, קיבל לעסקו רשיון עסק מהעירייה, עד לשנת 2003, אז נאמר לו כי לצורך המשך קבלת הרישיון, עליו לבקש שימוש חורג לעסקו, ובשל העובדה שלא הגיש בקשה, הגישה נגדו העירייה כתב אישום עוד בטרם תם הרישיון של אותה השנה, שבסופו של יום נמחק. לטענת התובע, העירייה והוועדה התעמרו בו והתרשלו כלפיו בהגישם נגדו כתבי אישום בגין הפעלת עסק ללא רשיון מבלי שהיו להם הוכחות לכך , וזאת על סמך דו"ח פיקוח שנערך מספר חודשים לאחר הגשת כתב האישום. בכך, מעבר להתרשלותם, עוולו כלפיו בעוולות הנגישה, ועל כן תבע פיצוי בסך 750.000 ש"ח. לטענת הנתבעות, הן פעלו כנגד התובע כדין ולפי סמכויותיהןבחוק רישוי עסקים , תשכ"ח 1968, ובחוק התכנון והבניה, תשכ"ה -1965 , ובתקנות המתוקנות מכוחו, ולכן אין מקום להתערבות בשיקול דעתן להגיש כתבי אישום נגד התובע, שכן סמכות זו שמורה להן לפי החוק. סעיף 62 (א) לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב) תשמ"ב - 1982 , מסמיך תובע להגיש כתב אישום בגין עבירה על החוק, מתוך אינטרס שמירה על החוק וקיום החוק, וזאת על פי שיקול דעתו של התובע, שנדרש כרשות ציבורית, בחובת זהירות והגינות לפי חוק המשפט המנהלי. חוק רישוי עסקים, אינו מפרט את מכלול השיקולים בגינם יש להגיש כתב אישום, ואילו לפי חזקת התקינות יש להניח שהרשות, בטרם החלטתה על הגשת כתב אישום, שוקלת בכובד ראש ומטעמים עניינים את מצב הדברים, מתוך מטרה להגן על שלטון החוק ועל אינטרס הציבור בשמירה על שלומו ובריאותו. במקרה דינן, הוכח כי כתב האישום שהגישה העירייה נגד התובע הוגש ללא דו"ח פיקוח של אגף הפיקוח אחר עסקו של התובע, וזה הוכן רק כעבור שבעה חודשים מעת הגשת כתב האישום וחודש לאחר ביטול האישום ביוזמת העירייה. הוכח כי בעת הגשת כתב האישום לו היו בידי העירייה די ראיות להוכחת האשמה שהטילה על התובע, ולא היתה לה תשתית ראייתית מספקת להגשת כתב האישום, וכפי שקבע בהליך זה בית המשפט שדן באישום , פגעה בהתנהלות העירייה בקניינו ובכבודו של התובע, שאול. לסגור את עסקו החל משנת 2004. על כן, העירייה התרשלה כלפי התובע וגרמה לו לנזקים לא ממונים בסכום של 25.000 ש"ח, בעוד שביחס לנזק הממוני שתבע, נקבע כי לא הוכח כלל הנזק, ולכן נדחתה התביעה בהרכיב זה. התביעה נגד העירייה התקבלה. התביעה נגד הוועדה המקומית נדחתה, מחמת העובדה שהיא לא המוסמכת להגיש כתבי אישום לפי חוק רישוי עסקים. בית המשפט השלום בנצרת ת"א 7182-09-08 כהן נ' ועדה מקומית לתכנון ובניה נצרת עילית ואח' בפני כב' סגן הנשיא שכיב סרחאן התובע אבי כהן , ת.ז 3338498 נגד 1. ועדה מקומית לתכנון ובניה-נצרת עילית 2. עיריית נצרת עילית. פסק דין זוהי תובענה לפיצוי ניזקין, אשר נגרמו לתובע, לטענתו, בגין אי - חידוש רשיון עסק ונקיטת הלכים פליליים נגדו. סעיף 48 ראשת, נקודת המוצא היא, כי רשויות החקירה והתביעה, ובכלל זה התביעה המיוחדת, פועלות על - פי הדין ויש להעמידן על חזקת חוקיות ותקינות של פעולותיהן, הגם שמתגלים לנו, מידי פעם כחריג , מעשים פסולים, בזויים ונפסדים, מצד חוקרים ותובעים מסוימים בעת מילוי תפקידם (ד"נ 23/85 מדינת ישראל נ' טובול פ"ד מב (4) 309,357 (1988) 49: שנית, וזה העיקר, הראיות שהיו בידי העירייה וליתר דיוק בידי התובעת המיוחדת של העירייה, עו"ד גורדון המלומדת, עת הגשת כתב האישום , אינן מספיקות לאישום פלילי . מארג הראיות האמור, אינו מהווה ראיות לכאורה, קבילות ובעלות משקל ראייתי אשר יש בו, לדעת התובע סביר ומיומן סיכוי סביר להרשעה, שאינו נופל מן הסיכוי לזיכוי. הדברים מקבלים משנה תוקף, בשים לב לשני אלה : האחד סעיף 28 לחוק רישוי עסקים מונה רשימת אנשים הזכאים להיכנס, בכל עת סבירה, לחצרים שבהם עוסקים בעסק טעון רישוי, או שקיים יסוד סביר לחשוב שעוסקים בו בעסק כאמור, והכל במטרה לבדוק אם מקיימים בהם הוראות חוק רישוי עסקים והתקנות שהותקנו על - פיו, לרבות תנאים ברישיון או בהיתר הזמני. הפקח הוא בעל זכות כניסה לחצרים בתחום העירייה, ובכללן העסק. בזמנו, העירייה שלחה את הפקח לערוך דו"ח פעולה באשר להמשך פעילות העסק, לאחר פקיעת רישיון העסק . כאמור, דו"ח הפעולה נערך ונחתם על ידי הפקח ביום 13.10.2004 קרא ודוק : דו"ח הפעולה של הפקח הינו מיום 13.10.2004 קרי - שבעה חודשים ועשרה ימים לאחר הגשת כתב - האישום, וכחודש ימים לערך, לאחר ביטולו. .jpg) ןיודגש : תובע סביר ומיומן, לא היה נוקט בהליך פלילי נגד בעל עסק, כדוגמת התובע, בעבירה של ניהול עסק טעון רישוי ללא רישיון או תוך הפרת תנאי מתנאי הרישיון לפי סעיף 14 לחוק רישוי עסקים. מבלי לאסוף, תחילה, ראיות לכאורה, קבילות ובעלות משקל ראייתי והמקימות סיכוי סביר להרשעה בפלילים, ובכלל זה, דו"ח פעולה של אדם הזכאי להיכנס לחצרים בהן עוסקים בעסק טעון רישוי , כאמור בסעיף 28 לחוק רישוי עסקים. והשני , עדותה של הגברת ליובה בתובענה הקודמת והודאתה, ברחל בתך הקטנה, כי כתב האישום הוגש , למעשה , בניגוד לנוהל העירייה, בדבר נקיטת הליכים פליליים נגד תושבי העירייה המנהלים עסקים טעונים רישוי, ללא רשיון עסק כדין. ממצאיו העובדתיים של בית - המשפט (כב' השופט דני צרפתי) לעניין זה, מקובלים עלי . (סעיפים 58 עד 61 לפסק הדין בתביעה הקודמת). 51. רביעית, התובעת המיוחדת , עו"ד גורדון המלומדת, פירטה בתצהיר עדותה הראשית את השיקולים שעמדו ביסוד ההחלטה להעמיד את התובע לדין פלילי הן במסגרת כתב - האישום והן במסגרת כתב - האישום הנוסף. לטענתה, המדובר בשיקול דעת מקצועי, ענייני, סביר ומיומן. עם כל הכבוד, דעתי היא אחרת, בכל הקשור להגשת כתבי - האישום. לדידי ובהתחשב במכלל נסיבות העניין, המדובר בשיקול דעת רשלני. כתב האישום הוגש, במודע, תוך סטייה מנוהל העירייה בדבר הטיפול בהליכים פלייליים נגד בעלי עסקים תושבי העירייה, המנהלים את עסקיהם הטעונים רישוי ללא רשיון או בסטייה מהרישיון . ובכן, בהחלטתה על הגשת כתב האישום, לא שקלה עו"ד גורדון דבר היעדרה של ראיה מהותית , קרדינלית והמבססת את הסיכוי להרשעה, וכוונתי היא לדו"ח הפעולה, והראיה לכך היא, שרק לאחר ביטול כתב האישום , יצא הפקח לעסק וערך דו"ח הפעולה , והדבר נעשה, ככל הנראה, לפי הנחיותיה של עו"ד גורדון, והכל כמתחייב מהדין ומהנוהל הפנימי של העירייה במקרים מעין דא.
.jpg) .jpg) נימוקי הטענות של הרטמן להדחת היועצת המשפטית
חקירת היחידה לחקירות ההונאה :
צילום ההודעה של היועצת המשפטית, שנחקרה ביחא"ה ב- 14.05.2008 . בהודעה בע"מ 3 להודעה שורה 48 כאשר היועצת המשפטית השיבה לשאלה: "האם ידוע לך אם עו"ד אתגר נתן שירותים משפטיים פרטיים לראש העיר מר מנחם אריאב? תשובת התובעת :"לא יודעת אם היה כדבר הזה, זה לא היה בידיעתי". בהמשך החקירה, היועצת המשפטית שינתה את הודעתה : " למעשה באותה פגישה היה דין ודברים בין אתגר לבין ראש העיר לגבי חוב אישי של אריאב וגם נערכה ביניהם התחשבנות. .jpg) "שורה 48 : שאלה : האם ידוע לך באם עורך דין אתגר נתן שירותים משפטיים פרטיים לר' העיר מנחם אריאב ? שורה 50 : תשובה : לא יודעת. אם היה כדבר הזה, זה לא היה בידיעתי._ _ _ _ שורה 63 : שאלה : מחומר החקירה שבידינו עולה כי בתאריך 2.2.06 התקיימה פגישה במשרדו של עו"ד אתגר בבית אמות משפט בתל אביב בנוכחותם של ר' העירייה אתגר ובנוכחותך גם כן. - לשם מה התקיימה הפגישה ומה נדון בה ? שורה 66 : אני זוכרת את הפגישה שמטרתה הייתה לקחת מעורך דין אתגר תיקים של העירייה שעדיין היו משרדו ושהוא הקשה ועיכב את מסירתם לעירייה. לציין כי מדובר בתיקים שעורך דין אתגר כבר סיים את הטיפול בהם בעבר ופשוט מיען להעביר אותם לידי העירייה. תיקים שהטיפול בהם הסתיים או שכבר הייצוג לא היה אצל עו"ד אתגר. אני זוכרת את הנהג של ר' העיר שהוריד את התיקים בקרטונים באותה פגישה. אני זוכרת גם שלפני כן שלחתי שליח אל עו"ד אתגר והוא החזיר אותו כלעומת שבא בטענות שונות. למעשה באותה פגישה היה דין ודברים בין אתגר לבין ר' העיר לגבי חוב אישי של אריאב וגם נערכה ביניהם התחשבנות. אני לא זוכרת אם בוצע תשלום באותו יום, ייתכן אפילו שאריאב רשם לו צ'יק לסילוק החוב. לשאלתך, זכור לי שהם סגרו באותו מעמד את החשבון שכן זה היה הרעיון של הפגישה.
בית המשפט השלום נצרת בפני כב' השופט ג. אזולאי תאריך הישיבה 18/03/01 המאשימה מדינת ישראל נגד הנאשם יצחק הרוש הכרעת דין
הנאשם זכאי בדין
הנאשם הואשם בסגירת קומת עמודים מפולשת בגודל 19.5 ללא היתר. לנאשם בית שנבנה על פי היתר כדין, כשקומת הקרקע הינה קומת עמודים מפולשת, היינו שטח מקורה ומרוצף אך פתוח בשני כיוונים בצורת שני חלונות גדולים. הנאשם התקין תריסים של דלת חלון בשני הפתחים הנ"ל ובכך סגר חלל זה. עד כאן העובדות שאינן במחלוקת. .jpg) בתאריך 7/1/98 התבקש הנאשם בכתב על ידי הוועדה המקומית לבטל סגירת קומת העמודים תוך 10 ימים מקבלת המכתב, ראה ת/1. הנאשם טוען כי פירק את התריסים ובכך החזיר את המצב לקדמותו תוך התקופה שהוקצבה לו על ידי המאשימה. עיינתי במסמכים שהוגשו על ידי הצדדים וכן בעדות הפקח מר אפי דויטש, ובעדות מר נתן שוורץ מזכיר הוועדה המקומית, ובעדות הנאשם עצמו, ולא מצאתי ראיות להוכחת טענת התביעה כי הנאשם לא החזיר את המצב לקדמותו בתקופה שהוקצבה לו. מטעם התביעה העיד מר אפי דויטש, פקח העירייה, וטען כי בינואר 98 גילה את הסגירה על ידי תריסים, צילם תמונה, ושלח מכתב התראה לפרק את התריסים תוך 10 ימים. העד מוסיף כי הנאשם לא פירק את התריסים תוך 10 ימים, וכי צילם תמונות נוספות ת/4 ת/5 שצולמו למעשה לאחר שהנאשם קיבל היתר בניה ומותר היה לנאשם לסגור את הפתחים על ידי תריסים. .jpg) משום מה, לא מצא לנכון הפקח לצלם את המקום דווקא במועד הרלוונטי : לאחר תקופת ההתראה של 10 ימים ולפני קבלת ההיתר, העד השכיל לצלם את המקום כאשר גילה את העבירה ולפני מכתב ההתראה, והוחלט משום מה לצלם את המקום לאחר הוצאת ההיתר שכאמור הוצא ב- 6/12/99 . הפקח הקפיד לצלם את המקום בכל פעם, ואפילו לאחר ממתן ההיתר - דבר תמוה לכשעצמו - ולא השכיל לצלם את המקום דווקא במועד הרלוונטי כאשר הנאשם עובר עבירה ! למעשה בעדותו הפקח לא סתר טענת הנאשם על כך שפירק את התריסים תוך התקופה שהוקצבה לו : " לגבי טענת הנאשם על כך שפירק את התריסים מיד לאחר מכתב ההתראה, אני לא חושב שהוא פירק את זה ישר, יכול להיות שכן יכול להיות שלא". אין בעדות זו ובעדויות אחרות של התביעה כל ראיה על כך שהנאשם המשיך לעבור עבירה לאחר התקופה שהוקצבה לו, ואין כל ראיה הסותרת טענת הנאשם כי פירק התריסים מיד לאחר קבלת המכתב ת/1 . הנאשם טען כי אמנם סגר שני הפתחים ולא ביקש היתר, אך לאחר קבלת מכתב ההתראה פירק את התריסים לפני תום מועד ההתראה של 10 ימים, ולא הרכיבם עד אשר הוצא היתר לתריסים אלו ב- 6/12/99. אין לי מקום לפקפק באמינות דבריו של הנאשם, אשר הותיר רושם מהימן, גולל פרשיה עצובה של חיכוכים ותלאות עם העירייה על רקע משפטים בנושאים אחרים, העובדה כי שילם במשך שנים על הקומה המפולשת כאילו זו קומה בנויה ולא קיבל החזר על כך, וביקש לחזק טיעונו בעניין זה על ידי הגשת מכתב תגובה של התובעת לגבי בקשתו לסגירת התיק, מכתב תגובה נ/2 אשר לאמיתו של דבר גדוש אי דיוקים מצד התביעה בלשון המעטה. התביעה בתגובה לבקשה לסגירת התיק פנתה לפרקליטת המחוז במכתב נ/2 טענה כי : יודגש כי הסגירה מתייחסת לא רק לתריסים אלא לקיומם של קירות ריצוף וכד'". בעוד שטענה זו אין לה כל אחיזה במציאות והנאשם לא הואשם בכך. עוד טענה התביעה במכתב נ/2 כי נשלח המפקח פעם נוספת לביתו של הנאשם ונמצא שאין בסיס לטעוניתיו וקומת העמודים עדיין סגורה וכי אף צולם המקום ב- 12/99 ועדיין לא פירק את התריסים. גם טענה זו של התביעה במכתב נ/2 אין לה כל אחיזה במציאות, והדבר אף גובל בהטעיה כאשר התביעה לא השכילה לעדכן את פרקליטת המחוז שהוצא היתר בניה וכי לא זו בלבד שטענה כי הנאשם לא פירק את התריסים (כשאין לה כל רעיות לכך), אלא טענה שהנאשם באפריל 2000 ממשיך לעבור אותה עבירה ש " עדיין קיימת ולא תוקנה" כאשר שוכחת לציין שבתאריך זה הנאשם קיבל היתר בניה כארבעה חודשים קודם לכן, ואינו עובר כל עבירה. התמונות עליהן הסתמכה התביעה במכתב נ/2 , כאילו מנציחות המשך העבירה צולמו - יש לזכור - לאחר מתן הוצאת ההיתר , ואינן מנציחות דבר. לו היתה מתבהרת התמונה האמיתית בפני פרקליטת המחוז סביר להניח כי תיק זה היה נסגר מחוסר עניין לציבור. לאור כל האמור לעיל, אני קובע כי הנאשם אמנם עבר עבירה מבחינה טכנית שכן סגר קומת עמודים מפולשת על ידי תריסים, אך הסיר את המחדל בתוך התקופה שנקצבה לו על ידי הוועדה המקומית, היינו תוך 10 ימים מהמכתב שנשלח לו ת/1 . לעניות דעתי לא היה כל מקום להגשת כתב אישום בגין עבירה טכנית זו, שכן אין משמעות למכתב התראה ולמועד של 10 ימים שמוקצב, אם יוגש כתב אישום נגד מי שמציית למכתב ומסיר את המחדל תוך התקופה המוקצבת לו. המדובר בזוטי דברים, אין כל עניין להאשים אדם שציית למכתב התראה והסיר את המחדל כאמור תוך התקופה שהקציבה המאשימה עצמה. במאמר מוסגר, יצויין כי בתאריך 13/04/00 החלטתי לבטל את האישום מהטעם של זוטי דברים, התביעה בחרה לערער על ההחלטה תוך טענה שהנאשם המשיך לעבור עבירה גם לאחר התקופה שהוקצבה לו, ומטעם זה הוחזר התיק בפניי לשמיעת ראיות, וכאמור הסתבר כי אין שום ראיה בידי התביעה להוכיח שהנאשם המשיך לעבור עבירה לאחר התקופה שהוקצבה לו. אני מזכה כאמור את הנאשם מהעבירות בהן הואשם. ניתן והודע היום 18/03/2001 במעמד הצדדים בית הדין הארצי לעבודה 7/3/2007
חיים טולדנו המערער עיריית נצרת עילית המשיבה. בפני השופט עמירם רבינוביץ, השופטת נילי ארד, השופטת ורדה וירט - ליבנה נציג עובדים אליהו בן גרא נציג מעבידים עמירם זמני. סוף דבר 30. הערעור מתקבל באופן שאנו נענים למבוקשו של המערער, מר חיים טולדנו, ומצהירים " כי השעיית התובע בטלה ומבוטלת" וניתנה שלא כדין. מבוטל סכום ההוצאות שהושת על המערער בפסק הדין שבערעור, ואם שולם תחזיר העירייה למערער את הסכום ששילם בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום ביצוע התשלום ועד השבתו המלאה בפועל למערער. בתוך 30 יום מהיום תשלם העירייה למערער שכר טרחת עורך - דין בבית הדין האזורי ובערעור זה בסכום כולל של 10.000 ש"ח בצירוף מע"מ. לא יושלם הסכום במועדו ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק, מיום מתן פסק דין זה ועד התשלום המלא בפועל. ניתן בהעדר הצדדים היום ח' אדר, תשס"ז (26 פברואר 2007 ) ויישלח לצדדים. " פעלה היועצת המשפטית בעירוב תחומים של סמכויותיה ובניגוד אינטרסים מובהק" מתוך פסק הדין בעניין אולגה גורדון : הרכב הפסול של ועדת השימוע - בפעולתה כתובעת החתומה על כתב האישום, הפכה היועצת המשפטית ל"צד בעניין" בעל הערכה לגופו של עניין בדבר סיכויי הרשעתו של המערער. כתוצאה מכך, הפכה להיות אף צד מעוניין ובעל דעה מוקדמת לעניין נחיצות השעייתו של המערער ( השוו : דב"ע נז/ 3-147 אברהם פרץ - יוסף כהן, פד"ע ל 346, 358 ) כאחת מבין שלושת חברי ועדת השימוע, פעלה היועצת המשפטית בעירוב תחומים של סמכויותיה ובניגוד אינטרסים מובהק. בכך גרמה פגיעה של מראית פני הצדק, המהווה פגם של ממש בהמלצתה של ועדת השימוע, עליה התבסס ראש העירייה בהחלטתו להשעות את המערער מעבודתו בעירייה. .jpg) בית הדין האזורי לעבודה - חיפה בפני כב' השופטת אביטל רימון - קפלן בעניין תביעתו של מלכה יוסי המבקש כנגד מועצה מקומית פרדס חנה - כרכור . וחיים געש - ראש המועצה המקומית . .jpg) אלי כהן ניצח את העירייה עיריית נצרת עילית חייבה את תושב העיר בהיטלי מים וביוב על אף ששילם לחברת 'ערים'. אחרי חמש שנים של התדיינות משפטית בין הצדדים, קבע בית המשפט כי אין הצדקה לדרישת העירייה מתוך מקומון 'כל העמק והגליל מאת:יוסי שלום מתאריך 30.3.2007 .jpg) השופט ציין בפסק הדין: "העירייה אינה רשאית לדרוש פרטי היטלים ואגרות אשר את העבודות בגינם היא לא ביצעה בפועל". כן תמה השופט צרפתי: "לאור האמור, הרי לא הוצג כל הסבר ראוי על שום מה לכאורה נעשה דין שונה בין דייר לדייר בשכונת בנה ביתך, כשחלק מדיירי שכונת בנה ביתך על פי הוראת העירייה כאמור, לא חויבו לשלם כלל היטלי מים וביוב וחלק אחר, דוגמת התובע, כן נדרש לשלם". מסכת דיונים בין תושב נצרת עילית לעירייה, הגיעה השבוע לסיומה אחרי חמש שנות מאבק ועיקולים. בית משפט השלום בנצרת החליט כי תושב העיר אלי כהן לא יצטרך לשלם לעירייה היטלי ביוב ומים. הכול התחיל כשתושב העיר, אלי כהן ביקש מהעירייה בשנת 89 טופס 4 לצורך חיבור חשמל, "אולם", כך נטען בתביעה, "הוא סורב על ידי עיריית נצרת עילית, בטענה כי הוא חייב היטלי ביוב ומים ביחס למגרש. התובע הבהיר בפני נציגי העירייה כי כבר שילם בגין היטלי המים והביוב במסגרת ששולמה ל 'ערים '. על פי הנטען, בחודש ספטמבר 1984 חתמו אלי כהן ורעייתו חוזה לצורך תכנון ופיתוח המגרש שהם רכשו עם חברת ערים, חברה לפיתוח עירוני שפעלה, בין היתר בנצרת עילית, והיא אשר נהגה לפתח תשתיות בפרויקטים של בנה ביתך. על פי החוזה שילם כהן תמורה ל'ערים' על מנת שזו תבצע עבודות פיתוח תשתית, כולל עבודות התקנה וחיבור של תשתיות המים והביוב. כהן טען עוד כי העירייה ביקשה ממנו כפל תשלום מכיוון ששילם כבר בעבר ל'ערים' את היטלי הביוב והמים, וכן טען שחלה כבר התיישנות על דרישות העירייה. העירייה טענה מצדה כי כבר בספטמבר 87 הציגה דרישה ראשונה לתשלום, אך לא נענתה. בנוסף טענה כי הסכימה לעכב את תשלומי חובות היטלי המים והביוב עקב דרישת תושבי שכונת בנה ביתך, "זאת על מנת למצות הליכים משפטיים מול ערים". בסוף 2001 הוצאה לכהן הוראת תשלום בגין החוב. ומשזו לא שולמה נפתח נגדו תיק הוצאה לפועל. במהלך המשפט טענה העירייה עוד כי אין חפיפה בין רכיבי החיוב בהם חויב כהן במסגרת ההיטלים לבין הרכיבים בגינם שילם לערים כנגד העבודות שביצעה, "כך שאין מדובר בכפל חיוב כטענת התובע". השופט דני צרפתי, נענה לתביעתו של כהן באמצעות עו"ד יהושע רובין וקבע כי העירייה אינה זכאית לתבוע ממנו כל חיוב בגין היטלי ביות ומים מכיוון שכבר שילם ל'ערים'. השופט ציין בפסק הדין: "העירייה אינה רשאית לדרוש פרטי היטלים ואגרות אשר את העבודות בגינם היא לא ביצעה בפועל". כן תמה השופט צרפתי: "לאור האמור, הרי לא הוצג כל הסבר ראוי על שום מה לכאורה נעשה דין שונה בין דייר לדייר בשכונת בנה ביתך, כשחלק מדיירי שכונת בנה ביתך על פי הוראת העירייה כאמור, לא חויבו לשלם כלל היטלי מים וביוב וחלק אחר, דוגמת התובע, כן נדרש לשלם". בכך הגיעה לסיומה מערכת משפטית בת חמש שנים, שבמהלכן עוקלו לכהן חשבונות בבנק וכספים בסך כ-80 אלף ₪, על חוב לכאורה, של כ-36 אלף ₪. בלגר וגפסו טענו בבית המשפט כי הוועדה לא מונתה על ידי מועצת העיר ולכן פועלת בניגוד לחוק # העירייה הודיעה לשופט כי תביא את הנושא לדיון במועצת העיר # בלגר: חבל שראש העיר גורר אותנו לבתי משפט. מתוך מקומון עובדה מתאריך 15.12.2006 .jpg) שופט בית המשפט לעניינים מנהליים אהרון אמינוף אפשר לעיריית נצרת עילית להביא לאישור המועצה את הרכב ועדת הרכש ולבטל את ועדת הרכש הנוכחית. השופט נענה לבקשת ב"כ העירייה, עו"ד אולגה גורדון, לאפשר לעירייה לבדוק את עצמה בעניין טענות האופוזיציה ולאפשר לה להביא את הנושא לדיון במועצה. חברי האופוזיציה גבי בלגר ושמעון גפסו טענו בעתירתם, כי ועדת הרכש העירונית לא מונתה על ידי המועצה ולכן פועלת בניגוד לחוק, וכי יו"ר הוועדה, חוה בכר, לא מונתה על ידי המועצה. לטענת העותרים, הוועדה דנה בתחומים ובנושאים שאינם בסמכותה, והחלטותיה לא הובאו לאישור המועצה. העותרים טענו עוד, כי הם חושדים שחלק מפעולות הוועדה נגועות בגוון פלילי ולכן יש לבטלן. בעת הדיון בעתירה טענה היועצת המשפטית של העירייה, עו"ד אולגה גורדון, כי מניעי העותרים הם פוליטיים. השופט רמז לה כי עדיף שתשקול להביא את הנושא לאישור המועצה, שאם לא כן ייאלץ לקבל פסק דין. לאחר התייעצות שקיימו נציגי העירייה, בהם מנהלת המינהל, ניבה פורן,ועוזר ראש העיר, משה טמלר, הם קיבלו את הצעת השופט, אך ביקשו לבטל את העתירה. השופט דחה בקשה זו ובסוף הדיון סוכם, שהרכב הוועדה יובא לאישור המועצה. יומיים לאחר ישיבת מועצת העיר שתתקיים ב- 24.12.2006 יתקיים דיון נוסף בעתירה. גבי בלגר אמר בתום הדיון, כי הוא מצטער שנאלץ להגיע לדיון בבית המשפט במקום לפתור את הסוגיות בדרכי נועם. " לצערי, ראש העיר, מטעמי כבוד, מעדיף לפעמים ללכת ראש בראש ולא לבחון טענות האופוזיציה לגופן. הדיון הזה ילמד אותו פרק בסדרי שלטון והוא יבין, שהיום יש לו אופוזיציה חכמה ונבונה יותר", אמר בלגר פסק דינו של אדמונד לוי שופט בית המשפט העליון.
בית המשפט דחה את בקשת עיריית נצרת עילית לדחות את ביצוע פסק הדין של סגן בית המשפט המחוזי אמניוף . השופט טוען כי אין אילה מספיקה לדחות את הבקשה במיוחד כאשר העירייה מינתה ועדה זאת כחוק, ואף כינסה אותה . ככה מבזבזת עיריית נצרת עילית כספים לשווא ואת זמנו היקר של בית המשפט העליון. בית המשפט העליון החלטה ביום 17.1.99 מינתה עיריית נצרת. מבקשת 3 בבקשה זו, ועדה שנועדה לבחון את אופן יישומן של תקנות העיריות (הסדר רכישות , ניהול מחסנים,רישום וניהול טובין), התשנ"ח 1998, לעניין הקמתה של ועדת רכש מקצועית לעירייה. תפקידה של ועדת רכש הוא לאשר את כל ההתקשרויות והרכישות של העירייה עד לסך בו היא מחויבת בעריכת מכרז על פי דין. המלצת הועדה הייתה כי הרכב ועדת הרכש יהא כדלקמן: כיו"ר יכהן נבחר ציבור המועסק בשכר על ידי העירייה, ממלא מקומו יהיה הגזבר, חברי המליאה הם ראשי מינהלים בעירייה, ומזכיר הועדה יכהן מנהל הרכש. ובעקבות כך פעלה ועדת הרכש בהרכב האמור מספר שנים. ביום 5.12.06 עתרו משיבים 1 ו-2 – סיעת שינוי וחבר מועצה מטעם סיעת הליכוד- לבית המשפט לעניינים מנהליים בנצרת, ובתוך כך ביקשו כי חברי ועדת הרכש ימונה על פי חוק. וכי כל ההחלטות שהתקבלו עד כה יבוטלו באופן רטרואקטיבי, בשל אי חוקיותם של הליכי המינויים. בית- המשפט (סגן הנשיא א' אמינוף) קבע כי יש לקבוע את הרכבה של ועדת הרכש בהתאם לאמות המידה הקבועות בהוראות פקודת העיריות(נוסח חדש), ולפיכך ההרכב הנוכחי מונה שלא כדין. חרף זאת, נמנע בית המשפט מביטול רטרואקטיבי של החלטות ועדת הרכש, נוכח החשש של פגיעה בצדדם שלישיים שהתקשרו עם העירייה עד אז, והורה למועצת העירייה למנות הרכב חדש לוועדת הרכש בהתאם להוראת סעיף 150 א לפקודת העיריות. בנוסף, אסר בית- המשפט על הוועדה להתכנס עד למינוי חבריה על פי דין. המבקשים, אשר לא השלימו עם תוצאה זו, ערערו על פסק הדין לפני בית משפט זה, ובד בבד מבקשים הם לעכב את ביצועו, וזאת בשל חוסר יכולתה של העירייה לתפקד ללא ועדת רכש פעילה. המשיבים, מצידם, מתנגדים לבקשה הן מן הטעם הפרוצדוראלי כי היא אינה מלווה בתצהיר כנדרש, והן לגופה, שכן ביום 7.1.07 נבחר הרכב חדש לועדת הרכש, וזו אף התכנסה ביום 17.1.07, ולפיכך, אין כל חשש לנזק בלתי הפיך שיגרם למבקשים. לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובות לה, נחה דעתי כי דינה להידחות. הלכה היא, כי פסק- דין יש לבצע מייד, והגשתו של ערעור אינה מהווה כשלעצמה עילה לעיכוב ביצוע. משכך, עיכוב ביצוע הוא בבחינת סעד חריג, וכדי לזכות בו יש להוכיח שני תנאים מצטברים. האחד, כי סיכוי הערעור טובים, והשני, כי ביצועו המיידי של פסק הדין עלול לגרום נזק בלתי הפיך, שאינו בר תיקון (השון עע"מ 592/06 רשות החינוך המקומית עכו ואח' נ' עמאר ח'לילי ואח', לא פורסם, ניתן ביום 24.1.06). המקרה דנא אינו נמנה על מקרים חריגים אלה, וזאת נוכח סיכוייו של הערעור , מחד, ולאור העובדה שוועדת הרכש החדשה כבר מונתה והחלה בפעילות סדירה. בנסיבות אלו אין בידי המבקשים להצביע על נזק שאינו בר תיקון, ומכאן החלטתי לדחות את הבקשה. המבקשים ישאו בשכר- טרחת בא- כוחו שח משיב 2 בסכום של 3000 ₪. בית המשפט קבע בעבר שלאהרון פחימה רישיון בתוקף, אך העירייה דרשה ממנו להוציא רישיון חדש
שופט בית המשפט לעניינים מנהליים בנצרת עילית בנימין ארבל מתח השבוע ביקורת על עיריית נצרת עילית, שדרשה מבעל דוכן לרוכלות להוציא רישיון חדש ולא אפשרה לו לחדש את הישן.  העותר, אהרון פחימה, אשר היה בעבר מכור לסמים קשים, שיקם עצמו ופתח עסק של רוכלות לממכר ירקות ופירות ברחבי נצרת עילית. עסקו של פחימה נוהל על פי רישיון עסק, אשר תוקפו היה מפוקפק, לכן ננקטו הליכים משפטיים שונים על ידי העירייה, במטרה להביא לסגירת עסקו. פסיקתם של בית המשפט השלום, בית משפט מחוזי ובית משפט לעניינים מנהליים נטתה, דרך קבע, לצדו של פחימה. לאחרונה קבע השופט נסים ממן: "אני מצהיר כי רישיון הרוכלות שבידי פחימה לא בוטל כדין. המגבלות שהוטלו עליו בכל הנוגע למקומות בהם אין הוא רשאי לפעול כרוכל או מגבלות על אופן ביצוע הרוכלות מבוטלות. הרישיון הנוכחי שבידי פחימה יפוג בסוף שנת 2006 , ואחר כך יהיה עליו להגיש בקשה לחידוש הרישיון והיא תטופל כדרך שמטפלים בבקשות לרישיון תקופתי לרוכלות". על פסק דין זה הגישו שני הצדדים ערעור לבית המשפט העליון, אולם בהסכמה הוחלט כי פסק הדין יעמוד בעינו. בסוף 2006 הגיש פחימה בקשה לחידוש רישיונו, אך העירייה הודיעה לו כי עקב קשיים טכניים, הקשורים בניהול מערכת המחשוב שלה, לא ניתן לקבל בקשה לחידוש רישיון עסק, ויש לחכות. העירייה הערימה על פחימה קשיים מקשיים שונים, וביום 31.12.06 הוציאה לו רישיון עסק זמני, שהתייחס אך ורק לניהול עסק של ממכר פירות וירקות בתוככי השוק העירוני המקורה. רישיון זה לא הלם את בקשתו של פחימה, והיה בו משום שינוי רבתי, לעומת התנאים בהם עבד קודם לכן, כאשר ניהל את עסקו כעסק נייד של רוכלות ברחבי העיר. אי לכך הגיש פחימה עתירה שיינתן לו רישיון עסק זמני לרוכלות למכירת פירות וירקות בכל העיר לתקופה של 6 חודשים או עד לסיום ההליכים בעתירה. "לא מצאתי, כי בקשה זו לוקה בשיהוי כלשהו. המסמכים המצורפים לבקשה מלמדים, כי פחימה עשה כל אשר לאל ידו, על מנת לקבל את רישיון העסק במועד, והמשיך ועמד על ניסיונותיו לקבל רישיון כאמור עד להגשתה של העתירה, אשר נראה כי הוגשה רק משכלו כל הקיצין. מכל מקום, לא נמצא כי שיהוי, אם היה, היה בו כדי ללמד על זניחת הבקשה, או להביא לשינוי לרעה במצבם של המשיבים". כתב השופט ארבל. "הרשות לא פעלה על פי ההוראות, ובמקום זאת בחרה להטריד את פחימה בנוהל הבקשה והחמור יותר של הגשת בקשה למתן רישיון תקופתי לניהול עסקו זה בעבר. סבורני, כי הדרך בה הולכים המשיבים אינה הדרך הראויה, וכי טרוניותיו של פחימה אינן תלויות בחלל ריק". השופט נתן צו ביניים לפיו רשאי פחימה להמשיך ולסחור במרכולתו על פי רישיון העסק שעמד בתוקף עד יום 31.12.06 , ובאותם תנאים שנקבעו ברישיון זה וזאת למשך 6 חודשים מיום פסק הדין. |
.jpg)
.jpg)